הזכות לכבוד והחובה לכבד 

מה פירוש הבטוי" הזכות לכבוד והחובה לכבד"?

שאלתם לדעתי? אז אענה. בקיצור נמרץ.  בטוי אומלל !!!

אומלל, אומלל ושוב אומלל. וזאת בלשון המעטה. ומדוע?

לכאורה, פנינה של בטוי שמכיל הכל. "הזכות לכבוד"- רומזת שכל אדם באשר הוא אדם זכאי שיכבדו אותו וזה יפה.

"החובה לכבד"- יש להניח שהכוונה היא שחובה לכבד כל אדם באשר הוא אדם. לא זכות, לא רשות, חובה!!!   הורה וילד, מורה ותלמיד, מבוגר, קשיש, עובד ומעביד, חייל ומפקד וכו'. כולם מכבדים את כולם. וגם זה יפה מאד.

אז מה הבעיה? מה כל כך נורא בזה?

ה"פנינה"  הזו לא מבהירה ולא ניתן להבין מבטוי זה, מה קורה כשמישהו "לא  בא לו" לכבד אותך? מרים קולו, נוזף, עולב או פוגע בך פיסית?

• האם זכותך לכבוד גוברת על חובתו לכבד אותך?
• אם חובתך לתבוע את זכותך לכבוד בגלל שחובתו לכבד אותך?
• האם עליך למחול על כבודך כי חובה עליך לכבד?
• מה קורה כשזקנה עומדת באוטובוס? מה קורה כשהמורה נוזף בך ומטיף לך על אי הכנת השיעורים?
• האם יש משמעות לשאלה מי אשם? מי התחיל? מי גרם לכל הסיטואציה המביכה? (שלא לדבר על מצבים הרבה יותר קשים ואלימים מ"מביך" שקורים לבני אדם במחוזותינו.
• האם יש קריטריונים הקובעים שלאחד יש זכות יותר גדולה ולאחר יש חובה גדולה יותר?

"מי נגד מי"? כמו שאומרים בלשון העם. ובאותה נשימה נאמר: "צריך דוקטורט כדי לפענח את הבטוי האומלל הזה.

אצל מבוגרים ניחא, נסיון החיים, המציאות והחוק כבר לימדו אותם שאם הם סרחו ועשו מעשה שלא יעשה מוטב שימחלו על כבודם
וירכינו ראש. כי המנהל רשאי לפטר אותם, כי המפקד רשאי להעמיד אותם לדין, והשופט עלול להכניס אותם מאחורי סורג ובריח לשנים רבות. מה עם בני הנוער שנפשם העדינה והמתפתחת לא יודעת לפרק את המוקש הזה? ומתיחסת אליו כפשוטו ומבינה שאם האבא גער בך, נזף בך, כעס עליך? "זכותך המלאה" (על פי הפתגם החלול הזה) להשיב לו באותה מידה.

שנים ניסו להנחיל ולהשריש את הבטוי האומלל הזה ללכסיקון של התלמיד ולחנך לאורו.... והתוצאה אפס.

יש לי חשד קליל שמי שהמציא את הבטוי הזה רצה למחוק מהתודעה החינוכית, תרבותית, התנהגותית נכסי צאן ברזל שליוו את העם היהודי אלפי שנים וקבעו קריטריונים ברורים: "כבד את אביך ואת אימך", "לא תעשה לרעך את ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך". נראה לי שהביטוים האלה, הבלתי מתוחכמים, עשו עבודה יפה 2000 שנה אז למה לקלקל?. 

התשובה הברורה היא: כי הביטויים האלה שגורים, רחמא לצלן, אצל אחינו הדתיים, חובשי הכיפות. לנו החילוניים זה לא מתאים. הם זה לא אנחנו. אז נמציא לנו משהו אחר ונעבדנו .

 שמעון דוד